המרחק שבין הכוכבים

סורה — השנה הראשונה

מִי שֶׁגָּר עַל הַיָּרֵחַ יוֹדֵעַ תָּמִיד לְאָן פּוֹנֶה הַמַּטָּה.

כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל כְּדוּר־הָאָרֶץ נִשְׁמַר כְּזִיכָּרוֹן בָּעֲצָמוֹת; הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הָיְתָה אֲמִיתִּית אֲבָל חַלָּשָׁה יוֹתֵר, וְהַגּוּף הִכִּיר אֶת הַהֶבְדֵּל גַּם כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבָה שָׁכְחָה לָשִׂים לֵב אֵלָיו. סוֹרָה נוֹלְדָה כָּאן, וְלָכֵן לֹא הִכִּירָה מֵעוֹלָם שׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְלָכֵן הַמְּשִׁיכָה הַחַלָּשָׁה הָיְתָה פָּשׁוּט כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל חַיֶּיהָ — וּבְכָל זֹאת לִפְעָמִים, כְּשֶׁעָמְדָה בַּמִּסְדְּרוֹן, הִיא חָשָׁה מַשֶּׁהוּ בֶּחָזֶה נִמְשָׁךְ אֶל כּוֹכָב שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָמְדָה עָלָיו, כְּאִילּוּ אֶפְשָׁר לָרֶשֶׁת גַּעְגּוּעַ כְּמוֹ שֶׁיּוֹרְשִׁים צֶבַע עֵינַיִים, לָשֵׂאת אוֹתוֹ בַּגּוּף עַל פְּנֵי מֶרְחָק שֶׁהַגּוּף עַצְמוֹ מֵעוֹלָם לֹא חָצָה.

הָיוּ לָהּ תַּצְלוּמֵי כְּדוּר־הָאָרֶץ שֶׁל סָבְתָא שֶׁלָּהּ. הִיא הִבִּיטָה בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּבִּיטִים בְּדָבָר שֶׁאִיבְּדוּ בְּלִי שֶׁהָיָה שַׁיָּיךְ אֵי־פַּעַם — וְזֶה אֵבֶל מִסּוּגוֹ שֶׁלּוֹ, שָׁקֵט יוֹתֵר מֵרוֹב סוּגֵי הָאֵבֶל, בְּלִי הַתְחָלָה בְּרוּרָה וּבְלִי סוֹף בָּרוּר.

הַמּוֹשָׁבָה זִמְזְמָה.

הִיא זִמְזְמָה תָּמִיד — מִמַּחְזְרֵי הַחַמְצָן, סְלִילֵי הַחִימּוּם, פִּירֵי הָאִוְורוּר שֶׁרָצוּ בְּתוֹךְ הַקִּירוֹת כְּמוֹ מַעֲרֶכֶת דָּם. סוֹרָה גָּדְלָה עִם הַזִּמְזוּם כְּמוֹ שֶׁגְּדֵלִים עִם קוֹל פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּף: כֹּה קָבוּעַ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁקֵט, עַד לְאוֹתָהּ שָׁעָה קְטַנָּה שֶׁל הַלַּיְלָה שֶׁבָּהּ כָּל הַשְּׁאָר נָדַם וְאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ מִתַּחַת לְכָל דָּבָר, מַחְזִיק אֶת כָּל הַמָּקוֹם בַּחַיִּים.

הִיא הָיְתָה בַּת שֶׁבַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמָּצְאָה אֶת מִרְפֶּסֶת הַתַּצְפִּית.

הִיא הָלְכָה בְּעִקְבוֹת אוֹר, זוֹהַר תַּחְזוּקָה כָּחוֹל שֶׁבָּקַע מִדֶּלֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה פְּתוּחָה, וְנִקְלְעָה אֶל הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁרָאֲתָה מִיָּמֶיהָ. הוּא הִתְעַקֵּל מֵהָרִצְפָּה עַד הַתִּקְרָה, שְׁלוֹשָׁה מֶטְרִים רוֹחְבּוֹ, וּמִבַּעֲדוֹ תָּלוּי הָיָה כְּדוּר־הָאָרֶץ בֶּחָלָל הַשָּׁחוֹר כְּמוֹ דָּבָר שֶׁהוּשְׁאַר מֵאָחוֹר. כָּחוֹל וְלָבָן וְרָחוֹק עַד כְּאֵב, רָחוֹק עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין.

הִיא עָמְדָה דּוֹמֶמֶת מְאוֹד.

הַמּוֹשָׁבָה זִמְזְמָה סְבִיבָהּ. אַרְבַּע מֵאוֹת בְּנֵי אָדָם נָשְׁמוּ וְיָשְׁנוּ וְהִתְווַכְּחוּ בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת שֶׁמֵּעֵבֶר לַדֶּלֶת, וְדָבָר מִכָּל זֶה לֹא הִגִּיעַ אֵלֶיהָ כָּאן. כָּאן הָיוּ רַק הַזְּכוּכִית וְהַקּוֹר שֶׁחָדַר מִבַּעֲדָהּ וּכְדוּר־הָאָרֶץ.

הִיא הִצְמִידָה אֶת כַּף יָדָהּ אֶל הַחַלּוֹן.

הַזְּכוּכִית הָיְתָה קָרָה עַד כְּאֵב.

כִּי יֵשׁ מֶרְחַקִּים, אָמְרָה לָהּ סָבְתָא שֶׁלָּהּ פַּעַם, שֶׁלֹּא נוֹעֲדוּ לְהֵיחָצוֹת. רַק לְהִישָּׁלַח מֵעֵבֶר לָהֶם.

סוֹרָה לֹא הֵבִינָה אָז. הִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהִיא מְבִינָה עַכְשָׁיו.

אֲבָל הִיא הִשְׁאִירָה אֶת יָדָהּ עַל הַזְּכוּכִית בְּכָל זֹאת, וּכְדוּר־הָאָרֶץ הוֹסִיף לִהְיוֹת תָּלוּי שָׁם, וּבֵינֵיהֶם הָיָה כָּל מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲצוֹת.