העולם בשתי כפות ידיים

1

בְּאוֹתוֹ בּוֹקֶר, בְּחוֹרְשַׁת זֵיתִים מֵעַל הַיָּם, חִיכְּתָה לוֹ אִישָּׁה גְּבוֹהָה לְבוּשָׁה אָפוֹר. הַחוֹרְשָׁה עָמְדָה דּוֹמֶמֶת.

הָאוֹר חָדַר בֵּין הֶעָלִים בְּפִיסוֹת, וְהָאֲווִיר נָשָׂא אֶת רֵיחַ הַיָּם שֶׁמִּתַּחַת לַצּוּק וְאֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הַחַמָּה וְהַיְּבֵשָׁה שֶׁתַּחַת רַגְלָיו, וְהִיא עָמְדָה בְּמֶרְכָּזוֹ בְּלִי לָזוּז, כְּמוֹ אֶבֶן הָעוֹמֶדֶת בְּמַיִם זוֹרְמִים — כְּאִילּוּ הָיְיתָה שָׁם מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

הִיא לֹא אָמְרָה אֶת שְׁמָהּ.

הִיא לֹא שָׁאֲלָה לִשְׁמוֹ.

הִיא רַק הִבִּיטָה בּוֹ כְּפִי שֶׁמַּבִּיטִים בְּדָבָר שֶׁחִיכּוּ לוֹ זְמַן רַב.

הִיא הִנִּיחָה אֶת הַמָּגֵן בְּכַפּוֹת יָדָיו.

הַבְּרוֹנְזָה הָיְיתָה קָרָה, וּכְבֵדָה מִשֶּׁנִּרְאֲתָה. לְרֶגַע חָלַף בּוֹ הִרְהוּר שֶׁצּוּרָתוֹ אֵינָהּ מַתְאִימָה לַקְּרָב — עָגוֹל מִדַּי, שָׁטוּחַ מִדַּי, שְׂפָתוֹ מְלוּטֶּשֶׁת מִדַּי.

אַךְ נָתְנוּ לוֹ דָּבָר, וְלָכֵן הֶחְזִיק בּוֹ וְלֹא אָמַר דָּבָר.

וְאָז הִבִּיטָה בְּעֵינָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

הִיא הִצְבִּיעָה עַל עֵינָהּ שֶׁלָּהּ. הִיא אָמְרָה מִילָּה אַחַת.

"הִשְׁתַּקְּפוּת."

וְאָז אֵינֶנָּה, עוֹד בְּטֶרֶם נָעָה הָרוּחַ.